ניהול שרשראות אספקה

המקור למידע שימושי

ניהול שרשראות אספקה header image 2

אל תאמינו לכל מה שאתם שומעים א' – RFID

17 באפריל, 2009 מאת ישי בועזסון

כבר כמה שנים, כולם מדברים על RFID והאפקט המדהים שיהיה לטכנולוגיה על ענף הלוגיסטיקה וניהול שרשראות האספקה. מה זה, למה זה טוב והאם זה בכלל טוב?

כיום, מסומנים כל המוצרים והרבה מאד פריטים בתהליך הייצור בבר-קוד, אותם פספסים שחורים הניתנים לקריאה על ידי לייזר. החזון הוא שטכנולוגיית ה-RFID תחליף את הבר-קוד. בדומה לבר-קוד, יוצמדו תגי זיהוי לכל מוצר או פריט. ההבדל הוא שלא יהיה צורך לראות את התגים כדי לקרוא אותם, משום שניתן יהיה לקרוא אותם על ידי גלי רדיו. המשמעות: לא צריך לפתוח אריזות כדי לקרוא את התגים בתוכן. ניתן לסרוק מדפים שלמים (ומחסנים שלמים) מבלי לעבור עם קורא פריט פריט. בנוסף, ניתן יהיה לדחוס הרבה מאד מידע על כל תג, ניתן יהיה לשנות את המידע על התג (לכתוב מידע ולא רק לקרוא מידע מהתג), ובטכנולוגיות מסויימות, התגים יוכלו "לדבר" זה עם זה, כלומר יהיה מספיק לתת פקודה לתג אחד, וכל התגים (במחסן למשל) יעדכנו את המידע על עצמם בעצמם, או יספרו את עצמם (ספירת מלאי אוטומטית) וכו'. מבחינת שרשרת האספקה, מדובר על זיהוי ועקיבות משופרים, כמו גם אבטחה משופרת ומידע אודות מיקום החומר בזמן אמת (חשבו על ההשלכות לתעשיית התרופות למשל), עדכון אוטומטי של מערכות מידע כאשר משאית נכנסת/יוצאת ממחסן וכו', וזאת בלי להזכיר את החזון האוטופי של מקרר (או ארון תרופות) שמזמין אוטומטית מוצרים כשהם נגמרים או כשפג תוקפם.

הטכנולוגיה קיימת כבר הרבה זמן, אז למה המקרר שלנו עדיין לא עושה את זה?

קודם כל, הנקודה הישראלית: כאשר הרווח הגלום בשימוש בטכנולוגיה גדול מספיק (ולכן העלות של יישום הטכנולוגיה מחזירה את עצמה בזמן סביר), כן משתמשים בזה. ברפתות מתקדמות בקיבוצים בישראל נעשה שימוש בתיוג רדיו של פרות כבר לפני 20 שנה. כמובן שהתגים (בצורת צמידי רגל) היו גדולים, אבל מה אכפת לפרה? לכן זה קצת מוזר לשמוע את כל הדיון בשנים האחרונות כאילו RFID הוא פיתוח חדש דנדש…

בעיות, בעיות, בעיות…

בשנת 2003, הכריזה וול-מארט כי כל הספקים הגדולים שלה (ואחר כך כל הספקים) יהיו חייבים לתייג את הסחורה שהיא רוכשת מהם. הסיבה למהלך זה היתה התקווה של וול-מארט (או החזון שלה) לחסוך הרבה מאד כסף על ידי ייעול שרשרת האספקה באמצעות שימוש בטכנולוגיה הזאת. אכן, היה כזה פוטנציאל, ולו רק בגלל הגודל של וול-מארט. אבל ספקים קטנים לא הצליחו להשיג ייתרון כלכלי שיחזיר את העלויות של שימוש ב-RFID. וגם לא כל הספקים הגדולים. P&G כן (ואולי גם יונילוור וקימברלי-קלארק), אבל די זהו…

מעבר לעלות הגבוהה של התגים ושל פרישת קוראי התגים, היו ל-RFID עוד הרבה בעיות. למשל, בשל העובדה שמדובר בגלי רדיו, יש בעיה רצינית מאד של הסתרות והחזרות, בייחוד בסביבת עבודה שיש בה נוזלים או מתכות. וכאן נכנסת לתמונה הנטייה של וול-מארט והספקים הגדולים שלה (למשל ג'ילט) לייפות את המציאות של יישום הפרוייקט כדי להאיץ בכל התעשייה ליישם את הטכנולוגיה. בשנת 2004, ניסו בג'ילט ליישם את הטכנולוגיה ויצאו בהצהרות לתקשורת על יישום מוצלח. בפועל (ביקרתי באתר הניסוי של ג'ילט בארה"ב ב-2004), הם נתקלו בבעיות רבות, בעיקר בגלל שהמוצרים אותם ניסו לתייג היו סכיני גילוח (פריטים קטנים, גניבים ויקרים עם פוטנציאל רווח גבוה ליישום הטכנולוגיה), סוללות ומיכלים מתכתיים. בניגוד להודעות לתקשורת, הניסוי צלע.

גם רשתות שיווק אחרות שניסו ליישם RFID על מוצרים יקרים וגניבים לא הצליחו להפיך את זה לכלכלי, וגילו שעדיף לתייג את הלקוחות במקום, באמצעות כרטיסי לקוח מתמיד עם RFID. זה כמובן מעלה שאלות בנוגע לפרטיות (שאלות העולות גם בנוגע לדרכונים ותעודות זהות עם RFID), שאלות שמפתחי הטכנולוגיה העדיפו להתחמק מלהתייחס אליהן.

בנוסף, RFID לא הצליח לעמוד בתקני האמינות הדרושים ליישום מוצלח, ונשאר בערך ב95-98% אמינות, לא מספיק לספירת מלאי אוטומטית יעילה לדוגמא.

כיום, וול-מארט ירדו מהעץ ומנסים לתייג את החנויות במקום את מרכזי ההפצה. RFID נמצא בשימוש בייחוד ברמת המשטח (פאלט – משטח העץ עליו מונחת הסחורה במחסן או בהובלה), ולא ברמת הפריט. נעשים נסיונות ליישם ברמת הפריט בתעשיית התרופות (שם יש חשיבות עליונה לבקרה ועקיבות של הסחורה, כמו גם למניעת זיופים), כמו גם בעולם התעופה, לשיפור הבקרה על הרכיבים והמערכות (ותחזוקתם) המותקנים במטוסים.

מה הלקח? דבר ראשון, לא להאמין תמיד להצהרות של בעלי עניין ברור כאשר מדובר על טכנולוגיות חדשות.

תגיות:   · · · · 6 תגובות

השארת תגובה

6 תגובות עד כה ↓

  • 1 אבא של אורי מרקס // 17 אפר, 2009 בשעה 19:45

    דוגמת המקרר בהתחלה – בדיוק מזכירה את לקחי הבלוטות'. גם זו טכנולוגיה שהיתה אמורה להיות סופר-מגה מבטיחה אי שם בסוף שנות התשעים וייעודה המקורי היה בכלל לשלוט על אפליינסים ביתיים בקצב גבוה וממרחק קצר. ואז נשאלה השאלה לשם מה אנחנו צריכים לשלוט על המקרר בכלל וכו'. בהמשך חשבו שבלוטות' תחליף את הכבלים של הקולנוע הביתי והסטריאו – קצב גבוה/מרחק קצר, אמור להיות סבבה, וגם זה לא קרה – עדין – בסופו של דבר חשבו שהטכנולוגיה תמות וראה זה פלא, דווקא השוק הסלולרי החייה את הבלוטות', כאילו לשם כך טכנולוגיה זו נועדה – אוזניות…
    הערתך לגבי בטחון/בטיחות RFID בתעודות זהות ודרכונים אינה נכונה עובדתית – דווקא הושקעה מחשבה רבה בשילוב RFID במסמכים אלו ולא ניתן "לגנוב" ב-RFID נתונים. הנושא מתוקנן דווקא לא רע. סופו של דבר – בירקוד על-ידי RFID נהיה זול יותר, מתוקנן יותר וציוד הקריאה נהיה זול יותר. בסוף – זה יתפוס בדיוק כמו שמתוכנן, רק ב-15 שנה דיליי.

  • 2 ישי בועזסון // 17 אפר, 2009 בשעה 20:16

    כשהייתי ב-MIT עבדנו עם ה-AutoID center. והצלחתי לעצבן אותם מאד בדיוק עם הקטע הזה. כבר ב-2003 טענתי שהפריצה המשמעותית של הטכנולוגיה תהיה בתיוג אנשים ולא בתיוג סחורות, מכיוון שלאנשים ולמידע אודות אנשים יש הרבה יותר ערך, ומכיוון שלאנשים יש רצון משל עצמם והם משנעים את עצמם. הם כמובן מאד מאד לא רצו להתעסק בסוגיות הפרטיות והאבטחה שזה מעורר.
    החזון שלי היה תיוג של חיילים אמריקאים בעיראק. יש עדיפות ברורה לצ'יפ מושתל על פני דיסקית זיהוי, גם לזיהוי חללים, גם לזע"ט (זיהוי עמית/טורף) וגם ללוגיסטיקה ומתן שירותים. צפיתי שספקי שירותי בריאות ייאותו לתת הנחות בפרמיה ליוצאי צבא מתוייגים, ולכן גם אזרחים יתנדבו להיות מתוייגים. כיום, סין (1.4 מיליארד אנשים), ארה"ב (300 מיליון אנשים) וישראל כבר בעיצומו של יישום פרוייקט תעודות זהות ודרכונים מתוייגים, כמו גם האירופאים. אגב סין, החוזה לתעודות הזהות המתוייגות הוא של חברה ישראלית.
    ברמה העסקית, לקוח גדול שעבדתי איתו רצה מאד לתייג מוצרים, אבל לא הצליח בשום אופן להשיג ROI חיובי לפרוייקט. הפרוייקט שתכננתי להם תייג את הלקוחות עם כרטיסי לקוח מתמיד, ונשא על גבו גם את עלויות פרישת הקוראים ברחבי החנויות כך שניתן יהיה לתייג מוצרים מאוחר יותר. כשמתייגים אנשים, השגנו ROI חיובי תוך שנתיים שזאת ללא ספק תוצאה מרשימה מאד, וזה גם אפשר להם לבחור אם לתייג מוצאים מבלי לשאת בעלויות פרישת הטכנולוגיה בחנויות.

  • 3 עירא // 2 מאי, 2009 בשעה 15:59

    לא ניתן "לגנוב" ב-RFID נתונים

    לא תמיד מדויק, אבל בכל זאת ניתן להאזין מרחוק בקלות מדאיגה ללחיצת יד לגיטימית של RFID עם קורא מורשה, ולחלופין לזהות חד-חד ערכית מרחוק RFID בכיס של אנשים אקראיים ולעקוב אחריהם בצורה מאוד יעילה, נסתרת וחסכונית… גם לפני שתצליב את המידע של ה-Oyster Card של התח"צ בלונדון עם מצלמות המעקב שבכל פינה (שני מליון פרוסות בלונדון רבתי בפעם האחרונה שבדקתי) – יש לך סוג אחר ולא נעים של חדירה לפרטיות. לא חסר ברשת מידע נוסף, חלקו מתריע וחלקו מרגיע, חלקו מאינטרסנטים וחלקו מהיסטריקנטים, האמת איפשהוא באמצע, ונקווה שגם אם התעשייה תממש בסוף תקן שלא יסכן את הפרטיות, לא יהיו גופי ביון, טרור או סתם תוצרת עולם שלישי לא מוקפדת שיפערו את החורים עם או בלי כוונה.

  • 4 ישי בועזסון // 15 מאי, 2009 בשעה 6:29

    בתגובה לעירא:
    שני מחקרים חדשים, מ-MIT ומרדבאוד:
    http://www.technologyreview.com/computing/22658/

  • 5 גיא // 29 מאי, 2009 בשעה 8:30

    אנו עוסקים בתחום ה-RFID זמן לא קצר בארץ. ההתעניינות מצד חברות גדולות רק הולכת וגדלה, אך אף חברה לא מוכנה להשקיע בפיתוח ובהטמעה.
    הטמעת מערכת RFID בחברה גדולה מגיעה בקלות לעשרות אלפי דולרים. הראש בישראלי חושב רק איך לצלצל בקנייה ולא איך הטכנולוגיה תחזיר את ההשקעה תוך פרק זמן.
    לפרטים נוספים:
    RFID

  • 6 ישי בועזסון // 22 אוג, 2009 בשעה 12:37

    יבמ הציגה תוכנה שאמורה לסייע בקבלת החלטות על סמך נתונים שנאספים מתגי RFID

    http://www.pc.co.il/?p=16081